<h1>העיטור הלכ' ציצית ש"א ח"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אר"י אמר רב עשאה מן הקוצים י"א מה שחותכין מן הבגדים אחר גמר מלאכתם שקורין טלודארי"ש ומן הגרדין צמר הנגרד מן הבגדים כדי לנאותו מן הנימין היוצא מן הבגד בסוף הבגד פסולה דבעינן עשיי' לשמה והני מלאכה אחרת נעשה בהן, מן הסוסין ומן הפקעיות שעומדת לאריגה כשרה דלא נעשה בהם מלאכה וטויה לשמה לא בעי כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסוסין פסולה בעי טויה לשמה ורב עמרם בר ששנא פירש בתשובותיו מן הקוצין מקום שהצאן רובץ בין היזמי והיגי נוטלין הקוצין צמר מן הכבשים ומן הרחלות מעט מכאן ומעט מכאן ואם לקט צמר מאותן הקוצין וכן אם לקט נימין מן הצמר ולא עירב בהן צמר רך אלא נימין לבדן פסולין לציצת גרדן שארג בגד של צמר וחתכו אותן גרדין שנותרו מן הצמר מן השתי או מן הערב אם עשה מהן ציצת פסולה אבל מן הסוסין שהן פקעיות מחלוקת רב ושמואל, ואע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי בהא הלכה כשמואל דהא חזינן טעמא דשמואל בסוכה דכתיב תעשה לך לשם חובך ושבקינן טעמא דרב (הלכה) [הלכך] אף מן הסוסין פסולה וכ"פ רבינו אלפסי ז"ל, ואע"ג דאמר אביי (מנחות מ"א:) כל מילי דמר עביד כרב בר מתלת דעביד כשמואל כו' הא אמרינן בפסחים (ק"א.) כחומרא דרב עביד כקולא דרב לא עביד הלכך הו"ל טויה לשמה ככתיבת גט לשמה דגרסינן התם (גיטין כ"ב:) הכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו ואר"ה והוא שגדול עע"ג וא"י אעפ"י שישראל עע"ג פסול דא"י אדעתא דנפשיה קעביד וכדפסקינן בגיטין ומסתברא דאי טוואו א"י ושזרו ישראל לשמה כשר.
וגרסי' התם בסוכה תרי קראי כתיבי גדילים תעשה לך לשם חובך ועשו להם ציצת משלהן ש"מ דחוטין גזולין פסולין לציצת ומסתברא לן דאפי' לאחר יאוש דהכא שינוי ליכא כי היכי דאיכא שינוי השם לענין תרומה והקדש ומעשר. דתניא (ב"ק ס"ז.) הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש, ומשום מצוה הבאה בעבירה (הלכך) [ליכא] יאוש כדי לא קנה כדפסקינן בפ' מרובה (ב"ק ס"ז). והא דקשיא להו לרבוותא דעולא אדעולא דהתם בפ' הנזקין (גיטין נ"ה.) ס"ל יאוש לא קנה ובפ' הגוזל (ב"ק קי"ד.) אמר [גבי] מחשבה אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה קנה, לאו דס"ל יאוש קנה אלא למעוטי דבסתם יאוש לא קני אפילו עם שינוי הרשות אבל בידוע הוא דקני עם שינוי הרשות ורבוותאי מוקמי בעלמא קנה אבל גבי קרבן לא קנה. ומסתברא כדפירשתי דאי איתא דלענין ממונא קנה קשיא הא דגרסינן התם (גיטין נ"ה:) כי אוקמוה רבנן מרשותא משעת גניבה או משעת הקדישה למנ"מ לגיזותי' וולדותי' ואסיקנא משעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר ש"מ משום ממונא [לא] קא קני. ומשום [מצוה] הבאה בעבירה ליכא כדמוכח בפ' לולב הגזול (והשיב) (ל'.) דקי"ל כשמואל דאמר התם ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. וה"ה ליבש וכן הלכתא דהא רב אשי קאי כוותיה דקא מתרץ לעולם ביו"ט ראשון ולא מבעיא קאמר ועוד דרבא ועולא (ב"ק ס"ז:) ס"ל דהא דאמרינן קרבנו ולא הגזול והא דאמרינן נמי גזול דל"ל תקנתא טעמייהו משום דיאוש לא קני ולא מטעמא דמצוה הבאה בעבירה כדמוכח במרובה. וחוטין שאולין הלוואה היא דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי.
<h2>דף יא.</h2>
הטיל ב' קרנות כא' כשרה ואוקמוה [שפסק ואח"כ קשר אבל קשר] ואח"כ פסק ראשי החוטין שלהן פסולין דלא אמרינן פסיקתן זהו עשייתן וכן הלכתא.
<h2>דף ל.</h2>
וגרסי' התם בסוכה תרי קראי כתיבי גדילים תעשה לך לשם חובך ועשו להם ציצת משלהן ש"מ דחוטין גזולין פסולין לציצת ומסתברא לן דאפי' לאחר יאוש דהכא שינוי ליכא כי היכי דאיכא שינוי השם לענין תרומה והקדש ומעשר. דתניא (ב"ק ס"ז.) הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש, ומשום מצוה הבאה בעבירה (הלכך) [ליכא] יאוש כדי לא קנה כדפסקינן בפ' מרובה (ב"ק ס"ז). והא דקשיא להו לרבוותא דעולא אדעולא דהתם בפ' הנזקין (גיטין נ"ה.) ס"ל יאוש לא קנה ובפ' הגוזל (ב"ק קי"ד.) אמר [גבי] מחשבה אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע ד"ה קנה, לאו דס"ל יאוש קנה אלא למעוטי דבסתם יאוש לא קני אפילו עם שינוי הרשות אבל בידוע הוא דקני עם שינוי הרשות ורבוותאי מוקמי בעלמא קנה אבל גבי קרבן לא קנה. ומסתברא כדפירשתי דאי איתא דלענין ממונא קנה קשיא הא דגרסינן התם (גיטין נ"ה:) כי אוקמוה רבנן מרשותא משעת גניבה או משעת הקדישה למנ"מ לגיזותי' וולדותי' ואסיקנא משעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר ש"מ משום ממונא [לא] קא קני. ומשום [מצוה] הבאה בעבירה ליכא כדמוכח בפ' לולב הגזול (והשיב) (ל'.) דקי"ל כשמואל דאמר התם ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. וה"ה ליבש וכן הלכתא דהא רב אשי קאי כוותיה דקא מתרץ לעולם ביו"ט ראשון ולא מבעיא קאמר ועוד דרבא ועולא (ב"ק ס"ז:) ס"ל דהא דאמרינן קרבנו ולא הגזול והא דאמרינן נמי גזול דל"ל תקנתא טעמייהו משום דיאוש לא קני ולא מטעמא דמצוה הבאה בעבירה כדמוכח במרובה. וחוטין שאולין הלוואה היא דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי.
